ראשית, וככל הנראה האירוע המשמעותי ביותר שקרה הראשון הוא הסקירה שפרסמה הלמ"ס (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) ב-15 למרץ למניינם בנוגע למחירי הדירות, הסקירה – שמתפרסמת תמיד ב-15 לחודש והינה סקירה דו חודשית, הייתה צפויה לדווח על עליית מחירים שהייתה במהלך חודשים דצמבר – ינואר, העלייה שדווחה בפועל – 2.1%, זאת ביחס לחודשים נובמבר דצמבר 2021.
בשביל לסבר את האוזן: בשום סקירה שערכה הלמ"ס במהלך שנת 2021, שהייתה נחשבת לשנת שיא במחירי הדיור בישראל לא דווח על עלייה שכזו. מעבר לכך, במהלך הרבעון הראשון של השנה פרסמה הממשלה שתי תוכניות חדשות לטיפול במחירי הדיור שהאמירו: הראשונה "מחיר למשתכן 2.0", שהינה בעצם הגרלה מרוכזת של דירות במחיר למשתכן, כלומר במקום מספר הגרלות נפרדות – הגרלה אחת. בהגרלה יכולים להשתתף משפחות, יחידים מעל גיל 35 או אנשים צעירים יותר עם נכות משמעותית.
עוד פורסמה, מתווה של משרד האוצר לשינוי שיטת הזכייה במכרזים כך שקבלנים לא יזכו לפי המחיר הגבוה ביותר שהם מציעים למדינה במכרז, כי אם לפי שיקלול של פרמטרים כמו מפרט, מחיר שמשולם על הקרקע וזמן בנייה. אך למרות הכותרות היפות שקיבלה התוכנית בעיתונים, ישנם מספר סימני שאלה בקשר ליכולתה לצאת אל הפועל. ראשית, לא מובן הנושא של המפרט. לפי מה הוא ימדד – לפי האיכות שלו? הרי ככל שהמפרט יותר איכותי, כך גם הלקוח ישלם יותר וזאת בניגוד למטרת התוכנית. גם ההתמקדות בזמן הבנייה אינה מובנת, שכן ברור לכל בר דעת שהאשם בנושא אינו מוטל על כתפיהם של הקבלנים – הם כבר כיום מנסים לבנות את הדירות כמה שיותר מהר! ככה הם יוכלו להחזיר את ההשקעה מהר יותר, לשלם פחות ריבית ולהשקיע בפרויקט הבא. האשם בסחבת מוטל על המדינה ועל הבירוקרטיה הכרוכה בהפשרת הקרקעות במדינה שהערכות הן שכ-90% מהן מוחזקות בידי המדינה והגופים הקשורים אליה (קק"ל ורמ"י).
בגזרה השוק ההונית – במהלך הרבעון הראשון של השנה חוו המשקיעים בשוק ההון על בשרם את אחד החסרונות בשוק ההון, שאין ספק שכולל עימו יתרונות – אך גם חסרונות, עת ירדו בתוך חודשיים המדדים המרכזיים בארצות הברית כ-14 עד 20 אחוזים וזאת בעקבות שיעור אינפלציה (=עליית מחירים של המוצרים לצרכן) גבוהה מהצפוי והמלחמה שהחלה באוקראינה.
